סינדרום הדייט השלישי 

ענת* הגיעה לאימון עם נושא מוגדר וברור: "אני לא מצליחה לעבור את הדייט השלישי, וזה לא יכול להמשיך לעבוד ככה. אני רוצה לפצח ולהבין מה אני עושה, כי זה חייב להיות משהו שאני עושה שגורם לסיום הקשר תמיד אחרי הדייט השלישי".

התחלנו בתהליך החקירה. ענת נראית טוב מאוד, סיפרה שהיא בת 37, שותפה במשרד עורכי דין ומאוד מצליחה ומוערכת. היא אמרה שהיא שומרת על כושר, יש מסביבה חברים רבים וטובים, ולמעשה הכל טוב, מלבד תחום הזוגיות. בתקופה האחרונה התווספה לכמיהה לזוגיות כמיהה עזה לאימהו?ת. ענת מספרת שבכל מקום אליו היא מפנה את הראש, היא רואה אמא עם תינוק. היא אפילו חולמת בלילה על תינוקות ועגלות.

לקראת פגישת האימון השנייה שלנו ביקשתי מענת לבדוק מה קורה אצלה בדייט הראשון, ולצורך כך להשתדל לצאת לשני דייטים ראשונים באותו שבוע. ענת סיפרה שאין לה בעיה לייצר דייטים ראשונים, והוסיפה שהיא מגיעה לדייט ראשון בטוחה בעצמה וחזקה. יש לה "פרזנטציה" שהיא תרגלה פעמים רבות בדייטים, והיא אפילו משלבת בדיחה במהלך השיחה. לאורך הדייט היא בודקת אם הבחור "עושה לה את זה", האם יש התאמה, משיכה, עניין...


לקראת פגישתנו הבאה ביקשתי מענת לבחון מה קורה בדייט השני: שיחת הטלפון ותכנון מקום המפגש, דרך הלבוש, והאם יש אג'נדה לדייט מבחינתה.

ענת הגיעה לפגישתנו מצוידת בתובנות חדשות: "לדייט השני אני באה כדי לראות אם מה שחשבתי וראיתי בדייט הראשון אכן נכון. לפעמים, בגלל כל מיני סיבות, אני לא שמה לב לכל הפרטים, ואני לא רואה נכון. ייתכן שבפגישה הראשונה אני משליכה על הדייט חזק מדי את הרצונות, החלומות, והפנטזיות שלי, ולכן קשה לי לראות את הבחור כמו שהוא באמת. בפגישה השנייה אני בודקת שמה שראיתי והרגשתי בדייט הראשון הוא אמיתי".

בסוף פגישתנו אמרה ענת שהיא כבר יודעת מה תהיה המשימה לפגישה הבאה: לבדוק מה קורה בדייט השלישי. אמרתי לה שהיא צודקת, אבל הצעתי שתחשוב גם אם יש התערבויות חיצוניות, האם היא מספרת למישהו על מה שקורה.

"אני מדברת עם אמא שלי על כל מה שקורה לי"

ענת אמרה, "אני יכולה לענות על זה כבר עכשיו. אני מדברת עם אמא שלי על כל מה שקורה לי ומספרת לה וגם לחברתי הטובה מיכל, הן רוצות תמיד את כל הפרטים, איך הוא נראה, מה הוא עושה, האם התנשקנו, איך הרגשתי, ובעיקר אנחנו מדברות על מה יהיה והאם יכול להיות שהוא האחד".

שבוע לאחר מכן, ביקשתי מענת לתאר איך עובר היום שלה לפני הדייט השלישי, האם הכל זורם כרגיל, או שהיא מרגישה משהו שונה. "אני כנראה מתנהגת באופן שונה", אמרה ענת, "אני עצבנית ולחוצה, וכל דבר קטן גורם לי לרגוז ולכעוס. בעבר היה בי סוג של התרגשות וציפייה, לא הייתי ממש מרוכזת במה שאני עושה, קצת עופפתי והסתובבתי עם חיוך לא נשלט..."

"כשאת בדרך לפגישה על מה את חושבת?" שאלתי, והיא ענתה "אני חושבת מה יקרה אם הוא לא ירצה אותי, אם ימאס לו ממני? אני מתורגלת בהתחלות שבהן הכל מחויך ושמח, והדברים בשליטה, ואז מגיע ההמשך, והכל מתפורר. אני חושבת לעצמי שגם היום זה יקרה, ואני מתמלאת פחד...."

"מה שאת אומרת זה שאת 'עושה שריר' בשני הדייטים הראשונים, ואז מגיע הזמן בו עומדים להיחשף הדברים האמיתיים, לכן עולה בך החשש", אמרתי."נכון", הסכימה ענת. "החיים שלי רגילים: עבודה, בית, מכון כושר, חברות - אף פעם לא קורה שום דבר מסעיר או מרגש, ותמיד אני מסתובבת עם תחושה שאני רגילה או משעממת, ועוד מעט יגלו את זה. בגלל זה בהתחלות של קשרים אני שומרת על עצמי מרוחקת ומסוגרת, בעיקר כדי שלא אפגע שוב".


סוג של נבואה שמגשימה את עצמה

"מה שנוצר כאן", הסברתי לענת, "זה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה: את לא רוצה להיפגע, ולכן את מתרחקת ומסתגרת. הבחור חושב שהוא הפסיק למצוא חן בעינייך, וגם הוא מתכנס ומתרחק, והתוצאה בהתאם".

"אבל זה לא כל כך פשוט", אמרה ענת, "הייתי גם במקום ההפוך - במצב בו הגעתי לדייט השלישי בהתלהבות, בתחושה של 'זהו, מצאתי'. התחלתי לגלגל בראש אם שם המשפחה שלו מתאים לי, או שאשמור גם על שלי, איך ייראו הילדים ואיזה אבא הוא יהיה. חשבתי אפילו על אירועים משפחתיים, ואיך אני מציגה אותו כבר לכל החברים. אחרי פגישה כזו אני מלחיצה בלי סוף, עם טלפונים, סמסים, ושיחות יחסינו-לאן כל 24 שעות. גם פה זה לא הגיע אף פעם לדייט רביעי".

בפגישות האימון הבאות בינינו שוחחנו על הסיבות לשינוי הבלתי נשלט שחל בענת בדייט השלישי. מסתבר שלא בכל פעם זה מרגיש אותו דבר.

"מה קורה לך שם?" חזרתי ושאלתי.

"משהו בי משתנה", השיבה ענת. "זה כאילו שאני הופכת למישהי אחרת. הופכת לסוג של שטיח, רכיכה, שנורא נורא רוצה ומאבדת את עצמי לדעת. אני הופכת לפגיעה וחשופה, ומרגישה כמו באודישן של כוכב נולד 'תבחר אותי! תבחר בי!'".

יכולנו לראות, איך בתוך הדייט השלישי היא מחליפה את העמדה הפנימית שלה, ובמקום להרגיש שווה ב'טנגו ההיכרות', היא מרגישה פתאום במבחן בו היא שוב ושוב נכשלת. "אם זירת ההיכרויות היא סופרמרקט", אמרתי לה, "למה את בוחרת להיות המוצר על המדף, שמחכה שיבחרו בו? למה את לא מרגישה שאת היא זו שמסתובבת בין המדפים וצריכה לבחור ולהחליט?"

"אולי אין בי בכלל 'ג?ן' של זוגיות?" שאלה ענת. "אחרי הכל, זו אני שמכשילה את עצמי כל פעם מחדש. או שאני נאלמת/נעלמת מרוב פחד ומשדרת שאני לא מעוניינת, או שאני חונקת את שנינו מרוב תכנונים ופנטזיות ל-30 השנים הבאות. אני כל הזמן עוברת מקיצוניות אחת לשנייה".

"זו תסמונת המטוטלת", הסברתי. "כשנוטשים דפוס אחד שליווה אותנו שנים, באופן טבעי עוברים הרבה פעמים לקיצוניות השנייה".

"אז מה אני צריכה לעשות?" שאלה ענת.

"בשביל להירגע - צריך לחיות את הרגע! במקום להיות בהיסטריה מפנטזיות עתידיות, בואי תנסי להיות בשביל עצמך בלבד, בכאן ועכשיו, לא לתכנן ולבנות אסטרטגיות, לא הניח הנחות עבור הבחור. להבין ששניכם נמצאים במצב דומה של רצון לקשר, מלווה בחשש מהעתיד ובפגיעות מהעבר. ולעבור את הדייט כמו שהוא - פשוט להיות..."

בשבוע התשיעי לעבודתנו המשותפת, ענת פתחה ואמרה בהיסוס שנדמה לה שהגיעה לפתרון "תסמונת הדייט השלישי". היא סיפרה שהיא מודעת עכשיו ללחץ שאפף אותה ושיתק אותה בפגישות, ושהיא מרגישה שהמודעו?ת הזאת משחררת אותה. היא החליטה, כאסטרטגיה, להציב לעצמה בדייט השלישי שתי מטרות בלבד: ליהנות מהדייט השלישי - ולהגיע לדייט הרביעי...


* הפרטים שונו כדי להגן על פרטיות המתאמנת

גילי בר מאמן למציאת זוגיות
פורסם במדור יחסים Ynet